האתר של יוחאי

מוזמנים להכנס (:

הדרך היא הדבר הכי יפה בווב

אני מוצא את עצמי משוטט ברחבי הווב, המאוד נרחבים יש לומר, ונהנה מזה.

חיפוש בגוגל, או בכל מנוע חיפוש אחר, הוא ממוקד כמו שהוא מתסכל. והחלופה המג׳ונרטת גם היא לא מספקת את המרחב מחוץ לפוקוס הכמובן צר שמאפשר למרגוע להתפזר ולהשפיע על האווירה, ההנאה, החיים.

כמו שאני רואה את זה, המהלך שפלטפורמת הווב עוברת התחיל מהשלב הראשון, שהיה ההתפשטות המהירה של הטכנולוגיה עצמה בעולם. בגדול תוך כמה שנים מההתחלה שלה, הווב הפכה לכלל-עולמית באמת ומשהו די סטנדרטי שהוא הבסיס להרבה דברים.

ובשלב הזה, עיקר הגילוי היה מפה לאוזן, או במקרה של הווב, מלינק ללינק. היית נכנס לאתר, קורא שם משהו, היה איזה קישור מעניין אז היית לוחץ עליו, נכנס לאתר אחר ומגלה עוד ועוד. זה היה נחמד וכיף, אבל לא עזר לעבודה, להשגת מטרות, למציאת פתרונות.

בשלב השני, קמו גופים שעזרו לאנשים להשיג את המטרות הממוקדות האלה, מציאת פתרונות מהירים, מיקוד מדויק מאוד. וזה היה מאוד הגיוני, הווב התמלאה בהמון המון תוכן, נהיה מצב שמרוב עצים לא רואים את היער. היה הרבה שיט ברשת ורצית לא לראות את השיט הזה. אז הלכת לחיפוש. הלכת לגוגל, שמת אותו בתור דף הבית שלך והורדת את הדפדפן שלו. ברור.

בשלב הבא גוגל וחבריו נהיו מובנים מאליהם כמו שהווב נהייתה מובנת מאליה ממש רגע לפניהם. כשעלתה שאלה בכלל לא היה ספק שפונים לגוגל ושואלים אותו. לאט לאט התרגלנו לחוויה המסוימת הזו של פלטפורמת הווב – החוויה הממוקדת, הסופר מדויקת, זו שלא משאירה מקום לספק.

השלב שבא לאחר מכן, קורה ברגעים אלה, הוא קורה לי, אני ממש חווה אותו כרגע. נמאס מהסוג הזה של הווב, בא לי משהו אחר, בא לי לשוטט.

״האינטרנט נהיה ממש משעמם״, מכירים את המשפט הזה? כשאומרים ״אינטרנט״ בדרך כלל מתכוונים לגוגל, פייסבוק, טוויטר ועוד משהו אחד שהוא פחות במיינסטרים, אני התגלגלתי קצת ברדיט למשל. אבל זה לא כל האינטרנט זו בדיוק הנקודה. האינטרנט או יותר נכון פלטפורמת הווב (שבנויה על גבי האינטרנט) היא כלכך עשירה ועמוקה ועצומה שהדימוי שלה של אוקיינוס מקטין אותה.

באמת שיש אין סוף תוכן ועולמות אי שם במרחבים הלא ממוקדים של הווב. אני ממש נהנה פשוט לשוטט, לפתוח איזה מאמר לקרוא אותו, לראות שם איזה לינק מעניין ולעקוב אחריו, לקרוא גם אותו. להכנס לדף הבית של אותו אתר, לראות מה מעניין שם. אני מגלה דברים מופלאים.

נגמר לי הכוח לכתוב. בכל זאת, אני במיטה, כותב באפליקציה של וורדפרס באייפון, לא כזה נוח. וגם לא הכתיבה הכי רהוטה או מאורגנת. אבל זה עושה לי טוב, וזו הסיבה שאני כותב.

לילה טוב


מזכיר לעצמי שאני צריך #להוסיף_לינקים וליצור את הפלאגין שלוקח טקסט עם # והופך אות לתגיות.